זלצר נ' קלאב הוטל ניהול 1996 בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בגין תאונה שהתרחשה לתובע עת שהה ביחד עם משפחתו במלון הנתבעת 1, כתוצאה מהשתתפותו במשחקי בריכה שהופעלו על ידי צוות נתבעת 2.

בכתב התביעה תוארה התאונה כדלקמן: ביום 10.6.06, בשעה 12:30 לערך, שהה התובע ומשפחתו וחבריו בבריכת מלון קלאב אין באילת (להלן: "המלון"). צוות הבידור שפעל במלון מטעמה של נתבעת 2 (להלן: "צוות הבידור") ערך תחרות במסלול מתקנים מתנפחים בה השתתף גם התובע. במהלך המשחק שפכו צוות הבידור מים על גבי המתקן. בעת שהשתתף התובע במשחק על גבי המתקן, החליק ממנו נפל ונפגע, נגרם לו שבר בכתפו השמאלית בין שאר חבלותיו. (להלן: "התאונה").

המתקן ממנו נפל התובע הוא מתקן מתנפח לבריכה שאורכו עשרה מטרים ורוחבו שני מטרים וגובהו כמטר וחצי. המתקן מנופח באמצעות קומפרסור העובד כל זמן הפעילות וגורם לציפתו על המים. המתקן צף על המים באופן כזה שחצי מטר ממנו מונח על שפת הבריכה והמתקן עצמו קשור משני צדיו באמצעות חבלים דבר המייצב את המתקן שלא יזוז מצד לצד. העלייה למתקן מתבצעת דרך שפת הבריכה הבנויה מגרניט למניעת החלקה. המתקן מכיל מסלול עם אלמנטים שונים הכוללים טיפוס עם חבל, כדור וגלישה במגלשה.

על פי המתואר בתצהיר הנתבעת 2, עובדי צוות הבידור סייעו לאורחים לעלות על המתקן ולעבור את חצי המטר של המתקן המונח על שפת הבריכה, לאחר הקטע הזה כל נפילה התבצעה אל תוך מי הבריכה. המשתמשים במתקן היו אמורים לעבור את כל המכשולים במתקן במהירות כאשר בזמן הפעלת המתקן נמצאו שני מדריכים ומנחה במקום העלייה למתקן ושני מדריכים נוספים בתוך המים. מאחר ומדובר במתקן מגומי הצוות הרטיב אותו בזמן השימוש בו כדי למנוע חימום יתר וכדי שהאורחים יוכלו לעבור עליו מבלי להישרט.

הנתבעת 2 מוסיפה בתצהיריה כי מדובר במתקן שעשועים אשר הרעיון בשימוש בו היא ההחלקה והנפילה לתוך המים כאשר ה"אתגר" של המשתמשים במתקן הוא בעצם הטיפוס עליה והמעבר לצדו השני עד למגלשה המובילה לתוך הבריכה.

לטענת התובע בתצהירו, צוות הבידור עודד אותו להשתתף במשחק על גבי המתקן המתנדנד והמחליק, וטרם עלייתו לא ידע כלל כי המתקן מסוכן. התובע הצהיר כי הוא אדם כבד משקל וכאשר עלה על המתקן לא מצא דבר מה לאחוז בו רגליו שקעו בתוך הגומי המנופח, וכתוצאה מכך מעד ונפל על הגומי באופן שכל משקלו הוטח על זרועו השמאלית ועל כתפו.

בחקירתו הנגדית העיד התובע כי, המתקן בנוי מרצף אלמנטים. בנוסף העיד כי משפחתו והוא הגיעו לשטח הבריכה ורק לאחר שהתארגנו, הגיע צוות הבידור והפעיל את המתקן כך שלא היה זמן ארוך להתרשמות מהשימוש במתקן. באותה שעה נכחו נופשים נוספים ורבים בשטח הבריכה. התובע העיד כי הוא היה מבין הראשונים שעשו שימוש במתקן, כל המשתתפים במשחק היו מבוגרים וכולם נפלו למים לפניו ולא נפגעו. מדובר בתחרות ספורטיבית בידורית. התובע הסכים כי בכל רגע יכול היה לסרב לעלות על המתקן, אולם חש לחץ חברתי מצד צוות הבידור והסביבה להשתתף. ידע כי ישנו סיכוי שייפול למים כי כל המשתתפים לפניו ואחריו נפלו.

בחקירתה הנגדית העידה אשת התובע כי היא ראתה את התאונה. טרם עלייתו של התובע הוא לא שאל את המדריכים שאלות לגבי שימוש במתקן, הם הבינו כי מטרת המשחק זה שהמשתתפים יחליקו למים לצורך בידור. העידה כי ידעה שהמתקן רטוב יש חשש להחלקה. ראתה את הנפילה של התובע, התובע טיפס על "ההר" במתקן, נפל על המתקן ומשם אל המים. העידה כי הבחינה במשתתפים אחרים שנופלים מהמתקן, הבחינה כי צוות הבידור שופך על המתקן מים הבינה כי ישנו סיכוי שהתובע יחליק.

מר דוד גרינבויים, מנהל הכספים מטעם הנתבעת 1 הצהיר כי הנתבעת 1 אינה אחראית על פעילותה של הנתבעת 2 מבחינת פיקוח. עוד הוסיף בתצהירו כי התובע ידע היטב שנשפכו מים והחליט בכל זאת ליטול הסיכון. בחקירתו בבית המשפט העיד מר דוד גרינבויים כי, האירוע התרחש לפני שהוא עבד אצל הנתבעת 1.

מר איתמר אלוק, שימש בעת האירוע כראש צוות בידור, הועסק על ידי נתבעת 2 בחצריה של נתבעת 1 במשך שנה אחת, כיום אינו עובד אצל נתבעת 2. הצהיר כי לא היה עד לאירוע ולא עודכן למיטב ידיעתו אודות התאונה. הצהיר כי עידוד אורחי המלון להשתתף בפעילויות הבידור הם חלק מתפקיד צוות הבידור והאורחים בוחרים בעצמם אם להשתתף או לא. שפיכת מים על המתקן נועדה לצנן את המתקן והיא נעשתה בידיעת ובאישור המלון.

בעדותו הוסיף מר איתמר אלוק כי נתבעת 1 הזמינה את המתקן מאת קבלן חיצוני מטעמה כאשר צוות הבידור תפעל אותו. הבעלים של המתקן הציב את המתקן בבריכה והוא גם ניפח וקשר אותו. העיד כי מטרת המתקן שאנשים יפלו ממנו ולא יגיעו לסופו. לא הייתה הגבלת השתתפות למעט הגבלת גיל. בפועל מי שתפעל את המתקן היה צוות הבידור.

דיון:

התובע טוען בסיכומיו כי יש להטיל אחריות על הנתבעת 1 מן הטעם כי לא נעשתה כל בדיקה מטעם המלון, לא של המתקן ולא של בטיחותו ולא של פעילות צוות הבידור שהפעיל את המתקן והדבר היחיד שנבדק הוא קיומה של פוליסת ביטוח.

באשר לאחריות לה טוען התובע הרובצת על כתפי הנתבעת 2 לטענתו, כל אורחי המלון הורשו להשתמש במתקן, לא הוצבו שלטי אזהרה ו/או הוראות בטיחות, לא ניתנו הנחיות מספקות לגבי השימוש במתקן ולא הזהירו את המשתתפים בדבר הסכנה הטמונה בנפילה על המתקן הקשיח, הוכח כי צוות הבידור לא בדק את תקינות המתקן בטרם עריכת הפעילות עליו. התובע טוען כי הוא אדם גדול וכבד, כתוצאה מהחלקה ונפילה על המתקן הקשיח והרטוב – נזק שהיה ניתן לצפותו ולא נעשה דבר למונעו יש לקבוע כי נתבעת 2 התרשלה.

אני סבור כי נסיבות התאונה הוכחו כדלקמן: ביום האירוע בשעות הצהריים עלה התובע על גבי המתקן המתנפח שהוצב על שפת הבריכה ועל מימיה. המתקן היה קשור בצידיו והיה בנוי מאלמנטים אותם היו צריכים המשתתפים לעבור. התובע השתתף בפעילות בעודו יחף והחליק כתוצאה מהיות המתקן רטוב ובלתי יציב (בהיותו על פני מי הבריכה). התובע נפל ונחבט במתקן הגומי ולאחר מכן נפל למי הבריכה. כתוצאה מהנפילה נגרם שבר בכתפו השמאלית.

עוולת הרשלנות הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין ך(נוסח חדש) תשכ"ח 1968, בוחנת שלושה רכיבים: קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) והפרתה, קיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ההפרה (ההתרשלות) לתוצאה (לנזק) וכן נזק. אין ספק כי חובת הזהירות המושגית רובצת כל הנתבעים כלפי התובע, הנתבעת 1 כבעלת המלון אשר בבריכה הממוקמת בחצריה הופעל המתקן, וכן צוות הבידור אשר הפעיל משחקים לבידור אורחי המלון.

באשר לחובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעות, נקבעה ההלכה בע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פד"י טו 281,268 : "חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעולות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון, על כן מי שמשתמש במתקן ספורט, אם כמשתמש ואם כצופה, עלול להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות". מכאן, אין הדין מטיל אחריות בגין סיכונים סבירים.

סבורני כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום להטיל אחריות על הנתבעות חרף נזקיו הקשים של התובע כתוצאה מהתרחשות סיכון טבעי ורגיל לפעילות בו השתתף.

מהעדויות ומהראיות שהובאו בפניי לא הובאו ראיות בדבר קיום ליקוי כלשהו במתקן עצמו. לא הובאה כל חוות דעת מומחה בטיחות המעידה כי במתקן היו טמונות סכנות בלתי רגילות. התרשמתי מעדותו של התובע כי הוא בחר להשתתף בפעילות מרצונו, לאחר שחברו עמו התארח במלון, השתתף בעצמו בפעילות ועודד אותו ליטול בה חלק. כמו כן, גם אשת התובע העידה כי היא עודדה את בעלה להשתתף.